פסק-דין בתיק ע"א 52910-09-12

1.         בהמשך להחלטתי מיום 20.06.13 בה קבעתי כי הערעור שכנגד שהגיש עו"ד שפטל הוגש במועד, נדרשת אני לקבוע כעת האם מבחינה מהותית יכול היה המשיב להגיש את ערעורו במסגרת "ערעור שכנגד" כפי שהוגש.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא דן במאוחד בשתי תביעות: האחת - תביעת מר הולצמן נגד עו"ד שפטל בגין לשון הרע במסגרת תכנית רדיו מיום 17.09.12 ("התכנית השנייה"); השנייה - תביעה שכנגד שהגיש עו"ד שפטל כנגד מר הולצמן בגין לשון הרע במסגרת תוכנית רדיו מיום 10.09.12 ("התכנית הראשונה").

בית משפט קמא דחה את שתי התביעות. מר הולצמן הגיש את הערעור הראשי על דחיית תביעתו, שהתייחסה לתוכנית השנייה. עו"ד שפטל הגיש ערעור שכנגד על דחיית תביעתו שמתייחסת לתוכנית הראשונה.

3.         נשאלת השאלה האם רשאי היה עו"ד שפטל לערער על דחיית תביעתו שלא במסגרת ערעור עצמאי אלא במסגרת ערעור שכנגד.

4.         הלכה היא כי ניתן להגיש ערעור שכנגד רק בעניינים שעלו במסגרת הערעור העיקרי, כאשר צריכה להתקיים זיקה בין הערעור לערעור שכנגד. דרישת הזיקה פורשה אומנם בהרחבה, ואולם צריכה להתקיים זיקה כלשהי.

יפים לעניין זה דברי הנשיא א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), בעמ' 20 - 21:

"הנושאים, שבהם ניתן להגיש ערעור שכנגד, נדרשים לבטא זיקה וקשר לעניין הנזק בהודעת הערעור הראשי (שלא כמו בתביעה-שכנגד, שבה מרחב אפשרויות ההגשה העומדות לרשות התובע שכנגד גדול יותר)...

אמנם, הדרישה בדבר 'אותו עניין' מתפרשת על דרך ההרחבה, ונפסק כי על מנת לעמוד בה אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור. אך עדיין צריכה להתקיים זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד".

כך גם דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קסריה פולימרים (פורסם בנבו, 7.12.1999) (להלן: "פס"ד קו-לו"):

"בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם".

ובבש"א 3868/90 י עד אלקטריק נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 263 (1990):

"דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל עניין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי".

[ראו גם פסק דינו של הנשיא שמגר בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן, פ"ד מה(5) 695, בעמוד 700 ואילך].

יש לזכור, כי הערעור שכנגד מאפשר למגישו לחרוג מפרקי הזמן הקצובים להגשת ערעור רגיל, ולפיכך אין לרוקן מתוכן את דרישת הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי [ע"א 8285/11 FORTINET INC נ' אבנט תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 29.01.12)].

5.         עו"ד שפטל טוען כי מששתי התביעות הינן בעילת לשון הרע, ומשקיים "קשר בל יינתק" בין שתי התוכניות במסגרתן נאמרו הדברים, הרי שקיימת זיקה בין הערעור והערעור שכנגד והם עוסקים באותו עניין.

6.         ומן הכלל אל הפרט; בפני בית משפט קמא עמדו שתי תביעות נפרדות, בעלות עילות נפרדות, הגם שהיה קיים קשר ב"סיפור המסגרת". העובדה ששתי התביעות נכרכו בבית משפט קמא ונדונו יחד, אינה יוצרת את הזיקה הנדרשת ככל שמדובר בהגשת ערעור שכנגד, אשר כל אחד מהצדדים משיג על תביעה אחרת.

לו היה מדובר בתביעה אחת שהתובע מתייחס לשני אירועים והוא בוחר לערער על אירוע אחד שתביעתו נדחתה, יתכן והיה רשאי המשיב להגיש ערעור שכנגד לגבי השגותיו באירוע השני. לא כך במקרה שלפנינו שבו כאמור מדובר בשני אירועים נפרדים, בשתי תביעות נפרדות, כאשר בתביעה הראשונה המערער הוא התובע ואילו בשנייה - הנתבע.

דין אחד צריך לחול במקרה זה לו נידונו שתי התביעות בבית משפט קמא בנפרד, שאז בוודאי שהמשיב לא יכול היה להגיש את ערעורו במסגרת "ערעור שכנגד". אני סבורה כי זה הדין גם במקרה דנן משמדובר בשתי תביעות נפרדות. יפים בהקשר זה דברי המלומד י' זוסמן בספרו סדרי הין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 846:

"ערעור שכנגד, דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נשוא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה ראשונה (הדגשות שלי - ר.ל.ש).